טניס וביורוקרטיה אמריקאית

מסתבר שגם למשחק ספורט היתולי אין מנוס או מפלט מספר החוקים האמריקאי. הרי לא חדש לנו שכל דבר פה נעשה על פי הספר מבלי לסטוט במילימטר, אז למה כל כך הופתעתי מהקשיים שנערמו עליי כאשר רציתי לשחק קצת טניס?!
סיפור שהיה כך היה:
נפגשתי עם טל, שכנתי מחיפה וחברה קרובה שלי עוד מימי הצבא, פה בניו יורק הודות לפייס-בוק (או כמו שדידי קורא לזה פרצוספר). לאחר שיחה קצרה התברר שהעבר שלנו הרבה יותר מעמיק ממה שחשבנו. מסתבר שגם שיחקנו טניס יחד ולעיתים אף באותה הקבוצה! זה ישר הצית את החשק והרצון לעשות קאמבק מטורף ולנצל את ימי הקיץ החמים של ניו יורק כדי לשחק טניס. לפני שאני אמשיך רק משפט אחד של פליאה - תראו מה זה, טל ואני שכנים, שרתנו יחד בחיל הים, נסענו כל בוקר יחד לבסיס וגם התאמנו יחד בהולמס ועכשיו חיינו שוב מצטלבים בניו יורק. זה תמיד גורם לי לתהות איך זה קורה רק לישראלים ולא לאף אחד מלאום אחר?!
חזרה לטניס. מחבטים יש (סוף סוף אני שמח שהבאתי את המחבטים מהארץ! 4 שנים העלו אבק), בגדים יש, כדורים יש, יאללה אפשר ללכת למגרש! או שלא...
טל הלכה לשחק יום לפני המפגש שלנו כדי למנוע מראש אי נעימות. בכניסה למגרש הטניס בסנטרל פארק חיכה לה פקח טניס שביקש לראות את הנעליים שלה. מכיוון שלא היו אלה נעלי טניס אלא "רק" נעלי ריצה לא הירשו לה להכנס, אלא אם תקנה נעלי טניס. טל המסכנה ניגשה הישר לחנות הטניס הצמודה למגרשים ונפרדה מסכום לא קטן של 90 דולר.
לנוכח החוויה של טל החלטנו ללכת לשחק טניס במקום ציבורי ששם לא צריך את כל השטויות האלה (אה וסנטרל פארק תמיד מפוצץ אנשים וצריך להרשם מראש). הדרמנו ל"אלפבט סיטי" שנמצאת מזרחית לווילג' בין דלנסי ויוסטון (קיצור אזור לא סימפטי, אבל היה אור יום אז חצי צרה) כי שם טל שמעה שיש מגרשים. הגענו בשעה רבע ל5 ובכניסה בירך אותנו פקח הטניס המקומי... לאחר שציין כי המגרש הבא שמתפנה יהיה רק בשעה 7 אמר שצריך לתת לו את האישור כדי לשחק. אני אישרתי לטל והיא אישרה לי אבל לזאת התכוון המשורר.... מסתבר שצריך להוציא אישור רשמי של ניו יורק לשחק טניס!!! אישור עונתי עולה 100 דולר ואישור יומי עולה 7! זאת לא הבעיה.... רק 2 מקומות מחלקים אישורים אלו בעיר - בסנטרל פארק (רחוק מדי) ויוניון סקוור (למי יש כח ללכת עד לשם).... היינו נחושים לשחק אז טל פיזרה את שערה, ניגשה לשני בחורים והוציאה מהם 2 אישורים שהיו להם נוספים (כמובן ששילמה להם). חיכינו שעתיים על מנת לשחק אבל היה שווה את זה. הבעיה שזה עשה לנו חשק לשחק שוב! חזרנו לאחר כמה ימים לאותו המקום, הפעם מצוידים באישורים. הפקחית אמרה שאין מגרשים פנוים... לא ויתרנו וניצלנו את העובדה שזוג אחד איחר כדי לתפוס לו את המגרש. אני מוכרח לציין שבמשך כל הזמן הזה נעלתי נעלי ריצה ולא טניס! פה כתוב שזה אסור אבל למזלי לא בדקו.
אתמול כבר מאסנו לסוע למגרשים הרחוקים והחלטנו לשחק בסנטרל פארק. טל הגיעה בשעה 1 בצהריים כדי לשריין מגרש לשעה 6 בערב. הזכירו לה שנעלי טניס זה חובה וכך מצאתי את עצמי לוקח הפסקה של שעה מעבודה בחיפוש אחר זוג נעלי טניס זולות שבטח יראו אור יום 4 פעמים. כמובן שהפקח ביקש לראות את נעליי וגם ציינתי בפניו שזה חדש (הוא לא התרשם).
אין ספק שזה מתסכל - להשיג אישור, להגיע מוקדם לשריין מגרש, להציג נעלי טניס אה וכן - אסור לשחק יותר משעה!
אבל התסכול מתחלף להנאה צרופה ברגע שעולים על המגרש!