הסאבווי של ניו יורק

הבטחתי ולכן אני מקיים - פוסט מספר שניים!

אני יוצא מנקודת הנחה שאתם יודעים איך התגלגלתי לניו יורק ומה אני עושה פה (אם לא תכתבו בהודעות ואשמח לספר או להעלות את זה בפוסט נפרד). אחד הדברים היותר מפחידים בניו יורק זה הסאבווי (או שמא בעברית צחה - הרכבת התחתית), קל וחומר למי שמגיע כמוני מבוסטון, ועוד יותר קל וחומר (קליל וחמריר?!) למי שמגיע מחיפה ונסע בכרמלית.

הרבה סיפורי אימה וסטראוטיפים סובבים את הסאבווי. מדובר באי נעימות אחת גדולה על פניו. עצם הידיעה שחיי יסובו סביב גוש המתכת הנוקש כל יום מ/אל העבודה ובכלל לא הרגיעה את תחושת המעבר מבוסטון לניו יורק.

הנה כמה אנקדותות לשם השוואה:

הטי T (כך נקרא הסאבווי של בוסטון, שדרך אגב היה השני בעולם והראשון בארה"ב - קצת היסטוריה חברים), מורכב כולה מ 2 קרוניות, הבפנוכו צבוע בצבע ירוק נחמד וכולם נחמדים ומלאי שמחת חיים. כאשר הסלטיקס זוכים או הרד סוקס (בייסבול) נהגי הקרוניות מריעים ומודיעים את התוצאה, ואם יש למישהו יום הולדת הנהג קרוב לוודאי יסכים לשיר היום יום הולדת ויבקש משאר נוכחי הקרון להצטרף. כולם עם חיוכים בקרון, מברכים אחד את השני לפי שעת היום ונוסעים בנעימים בנסיעה איטית כמיטב המסורת הבוסטונית.

בניגוד גמור, הסאבווי המפלצתי מורכב ממאה קרונות ומתכת שמקרינה קרירות וקודרות - בחוץ וגם בפנים. אף אחד לא מעיז ליישר מבט, כולם בדיכאון ועם הראש ברצפה, רק מקווים שההומלס התורן שנכנס לקרון לא יעשה משהו שיגמר ברע. לא רק שיש הרבה קרונות, זה אף פעם לא מספק! מצטופפים כמו סרדינים בקרון המסריח ואז נדחפים החוצה אל צחנת התחנה.

פה הנהג לא ינהג כדרך ארץ ויספר גחמה או שתיים - הוא יבטא את הודעתו בשפה שרק מעטים מבינים, כאילו עושים לך דווקא כדי לדפוק אותך! רק אתמול למשל, תחנה לפני התחנה שלי הנהג מילמל משהו לא מובן והדבר הבא שאני רואה מהחלון זאת התחנה שלי חולפת אל מול עיניי... מסתבר שהרכבת הפכה לאקספרס ומכיוון שיש לך רק 2 שניות לפני שהדלתות נסגרות בפרעות אין מרחב תגובה! רק לקלוט לוקח 2 שניות ואז לפרש או יותר נכון לנחש לוקח עוד 10 שניות.

אבל חברים, השד לא כזה נורא. התרגלתי לסאבווי. חלפו שבועיים מאז שהגעתי ולמדתי להסתדר (מלבד התקרית אתמול ואחת שהייתה שבוע שעבר שבא הגעתי לרחוב 110 איסט במקום ווסט).

הסאבווי, כאשר הוא מגיע, מאד מהיר ויעיל ואומנם כל אחד לעצמו אבל יש כבוד לזולת.

בעיר שקצב החיים כל כך מטורף כמו ניו יורק, הסאבווי זה רק אמצעי להגיע ממקום למקום. אם הייתי צריך להגיע לעבודה בניו יורק עם הטי של בוסטון היה לוקח לי שעה אל מול העשרים דקות שלוקח לי עם הסאבווי.

בוסטון זאת בוסטון וניו יורק זה סיפור אחר לגמרי.

צריך לכבד את הסאבווי ואולי הסאבווי יכבד גם אותך.