המעבר לניו יורק

בלוג זה נכתב במקור בשבוע הראשון של יוני ונשלח במייל - עם המעבר שלי לניו יורק ולפני הרעיון של לפתוח בלוג.
הוספתי 2 תמונות של המשרד שלי.

המחשבה הראשונה שלי שיצאתי לאוויר הניו יורקי מהסאבווי הייתה – אוברוולמינג! (הלם למתקשים לתרגם לעברית). כמעט שבועיים עברו והתחושה עוד לא חלפה. זה קצת כמו הלם בקו"מ או שוק בצבא, רק במימדים של חיים וקיום יומיומי ואין מי שיצחק עליך כי רב האנשים כמוך.

לבוא לניו יורק כתייר זה לא כמו לבוא לניו יורק לעבוד. ניו יורק היא עיר שונה לגמרי למשהו שגר בה.
כתייר אתה נמשך למקומות קסומים בעלי עוצמה כמו טיים-סקוור. כ"מקומי" אתה מנסה לחמוק ממקומות אלו. כתייר אתה נהנה ללכת מעלה ומטה על השדרות של העיר. כ"מקומי" אתה רק מקלל את כל התיירים שמפריעים לך ללכת מהר מהר ועושים לך פקקים על המדרכה. כתייר אתה רוצה להרגיש בודד בים האנשים וכ"מקומי" אתה רק מחפש איך להרגיש שייך. קיצור 2 ערים שונות הניו יורק הזאת.

אם ניו יורק היא מרכז העולם, הרי שאני נמצא במרכז של מרכז העולם – מנהטן.
אם יוצאים מהמשרד ימינה מגיעים אחרי חציית כביש למייסיז – כלבו הדגל שמשתרע על בלוק שלם. הליכה של בלוק נוסף מביאה אותי לאמפייר סטייט בילדינג. הליכה של 6 בלוקים צפונה תביא אותי לטיים סקוור, וירידה לכניסה לבניין תביא אותי לפן-סטיישן.
ממרומי הקומה ה 25 של 1 פן פלאזה (שם הבניין בו אני עובד) מחלונות משרד שיבולת עריכת דין נשקף קו הרקיע המרשים העוצמתי של הדאון טאון. ליידי ליברטי, הלא היא פסל החירות, מברכת אותי כל יום בהיכנסי למשרד (אשקרה רואים אותה ממש טוב!). למביני ניו יורק ביניכם, אני נמצא על רחוב 34 בין השדרה ה 8 ל 7.

למען האמת ממש קל לברוח מכל ההמולה והרעש. הדירה שלי נמצאת בשכונה מאד שקטה ויפה באפר ווסט, צמוד לברודווי. אני מגיע למשרד כל בוקר תוך 20 דקות הודות לסאבווי האקספרס שעוצר לי ממש ליד הבית. הסאבווי לא כזה נורא אחרי שמבינים מי נגד מי. הלכתי לאיבוד רק פעם אחת לאחר שירדתי ברחוב 110 איסט במקום ווסט (רק באסה שזה היה ב 1 בלילה...).
את הדירה אני חולק עם עוד 2 שותפות – רופה ולורה. שתיהן למדו איתי באמרסון לתואר השני ולשלושתינו התמחויות באותו אזור של המיד טאון. סה"כ עברנו 8 אנשים מהתכנית שלי לניו יורק ואנחנו בקשר יום יומי. אחת מהן סינית נחמדה בשם מינמין מתמחה באמ טי וי. אתמול פגשתי אותה בבניין של אמ טי וי (ויאקום) שנמצא בלב טיים סקוור לארוחת צהריים בקפיטרייה של אמ טי וי שמשקיפה על הטיים סקוור!
נחזור לדירה. לקח לנו חודש למצוא דירה ובסוף מצאנו דירה מושלמת (בפוקס!!). המחיר יחסית זול לניו יורק (אבל עדיין יקר בטירוף הכל קנה מידה אחר), והמיקום כמו שציינתי מעולה. אומנם הדירה קטנה אבל בקושי נמצאים בה.

שגרת היום שלי זה עבודה – חדר כושר (חשוב מאד) – ארוחת ערב (עדיף בריא ועדיף בחוץ) והביתה לישון. וחזור חלילה. עוד לא יצא לי להעביר פה סופ"ש אז פרטים על שבירת השגרה בקרוב מאד והמלצות יתקבלו בברכה.

כבר עמוד שלם נכתב ועוד לא אמרתי מה אני עושה פה בכלל. אז למי שלא יודע בחרתי לעסוק בתחום מאד נישתי וייחודי במרקטינג שרק לאחרונה תופס תאוצה. זה נקרא ליגל מרקטינג. המילה מרקטינג מטעה קצת כי זה לא מרקטינג במובן המסורתי של המילה. הכוונה כאן לשירותי ייעוץ, מיתוג ופיתוח עסקי למשרדי עריכת דין. עולם השירותים רק עתה מבין שבעולם עם תחרות מתמדת וחופש בחירה לצרכן חובה מרקטינג כדי לשמר לקוחות קיימים, להביא לקוחות חדשים, ולבדל את העסק כדי שיהיה לו יתרון תחרותי. זה המון אסטרטגיה (בידיוק מה שאני אוהב!) והמון עצמאות (מה שאני גם מאד אוהב!) ואם מצליחים זה גם המון כסף (מה שכולם אוהבים!). תכלס לא למדתי את זה ואני לומד עוד ועוד כל יום ממורי ורבי – אני.
משרד שיבולת הוא המשרד השביעי (יש גורסים תשיעי) בגודלו בישראל, ויש לו שלוחה בניו יורק בה אני עובד. אף אחד מעולם לא עשה להם ליגל מרקטינג ככה שאין לי בידיוק ממי ללמוד.

לא אשקר, זה קשה. מאד. אבל לאט לאט אלמד ואצבור את אמונם של עורכי הדין שלהם מרקטינג נתפס כבזבוז זמן ואוכיח את נחיצותי. יש ימים בהם אני מתקתק על המחשב בלי סוף ויש ימים שבהם אין לי תעסוקה ואני כותב מכתבי חוויה מניו יורק (לא נעים).

חשבתי לסיים את המכתב עם משהו שהיה טבעי לפתוח אותו – הפרידה מבוסטון.
אחרי כמעט ארבע שנים ארזתי מזוודותי (יותר נכון נני ארזה לי – ממש לא הייתי מסתדר בלעדיה!!!) ונפרדתי מאחד הפרקים היותר טובים בספר חיי. בוסטון עיר מדהימה וככה היא תזכר בליבי. הצלחתי לסיים 2 תארים, לבסס מעמד בקהילה יחד עם הצופים ועם התכנית רדיו שלי ועוד, הפכתי לאוהד שרוף של הרד סוקס וראיתי אותם זוכים ב 2 אליפויות, ופשוט התאהבתי בעיר הזאת. לא היה קל לארוז, בעיקר את הזכרונות. אבל הדרך חזרה לישראל עוברת בניו יורק. זהו חברים, הרפתקה בת 4 שנים ששמה לימודים הסתיימה (בהצטיינות כמובן), ובפתח חוויה חדשה בניו יורק שנקראת התמחות סלש עבודה.