סוף שבוע ניו יורקי

הזמן היחיד שיש לי להרגיש כמו תייר זה בסופי שבוע. חשוב מאד לשבור את שגרת העבודה כדי לחוות את מה שיש לעיר הזאת להציע. הנה תקציר של סוף השבוע - יום שישי פאב/בר (מישהו בכלל יודע מה ההבדל?!), שבת יום שלם של טיולים ואיקאה, יום ראשון ספורט בר ענק לראות את המשחק של ספרד-איטליה ומאוחר יותר הופעה חיה בסנטרל פארק של יעל נעים.

ועכשיו להרחבה:

טוב פאב זה פאב (שזה בידיוק כמו בר) אז לא צריך להרחיב יותר מדי.

ביום שבת יצאתי לשוטט עם ידידה מאמרסון ביום שכולו שטוף שמש וניחוח של קניות באוויר.

את היום פתחנו בחנות ארמאני (ארמאני אקסצ'יינג, אבל זאת עדיין איכות טובה מאד). היה ספיישל %70 כמעט על כל הבגדים. מיציתי את כל ארון הבגדים שלי כבר לאחר שבוע אז ניצלתי את ההנחות כדי לקנות עוד חולצות לעבודה. אנחנו מחויבים ללבוש ביזנס קאז'ואל ולכן זה גם מה שנרכש. הלכתי על בטוח - אותה חולצה רק בצבעים שונים. גם ככה הכל מיוצר בסין...

לאחר מכן הדרמנו לבאטרי פארק - אתר יפה המשקיף על גברת ליברטי. אומנם אני רואה אותה כל יום מהשרד, מברכת אותי לשלום כאומרת לי בוקר טוב, אבל עדיין מרשים לראות את הגברת הירוקה מהמזח. לעלות על אחת האוניות לפסל עצמו זאת התאבדות - ים של אנשים ותור אין סופי. גם ככה סגרו את הכניסה בגלל חשש ביטחוני (שקשה לי להבין מה בידיוק החשש) אז כולם תכלס מפליגים בשביל לצלם מקרוב את הפסל. אפשר לחסוך את הזמן ולהכנס לגוגל אימיג'ס.

הנסיעה לאיקאה הייתה בעצם ניצול הזדמנות. שבוע שעבר פתחו את הסניף החדש ומכיוון שהוא על קו המים פתוח למספר ימים (יענו להכרות) קו מוניות ימי היוצא מסאות' פורת דרך הים לאיקאה. אז איקאה היה סתם תירוץ בשביל להפליג חינם (ישראלי או לא) ולראות את מנהטן מהים. איקאה זאת חנות ענקית וקשה שלצאת בידיים ריקות. קניתי כמה פרטי רכוש לא מועילים ועציץ. הייתה לי תקרית של אי נעימות קלה. פעם אחרונה שביקרתי באיקאה הייתה שגרנו בקנדה, קיצור לא זוכר הרבה. על כל פריט רשום קוד הפריט. אף אחד לא תידרך אותי בכניסה שאת קוד הפריט שאתה רוצה לרכוש אתה רושם על דף ולאחר מכן מאתר את הפריט במחסן. אני לתומי הוצאתי את הפתקיות קוד משרוולי הניילון של כל הפריטים שמשכו את תשומת לבי... ועוד אמרתי לזאת שבאה איתי - ממש מצליחים ולנו יש מזל כי כל הפתקים שאני מוציא זה האחרונים שנשארו....בסוף עובד מתוסכל בא ורמז לי שלא כך השיטה.
בפנים קשה ללכת לאיבוד כי הכל מתוחם במסלול אבל אחרי חצי שעה אתה מת לצאת ופשוט לא יכול! חייבים לסיים את המסלול... מזכיר קצת צבא למען האמת. בכל מקרה שאתה מסיים את השעה הליכה (עם כאבי רגליים וראש) אתה חש את סיפוק העשייה בעודך רואה את סיום השביל, לא לפניי שנופלות פניך! עכשיו זה תור המחסן! כל מה שסימנת אתה עכשיו אוסף - עוד סיבוב של חצי שעה למצוא לאתר ולהוריד.... סוף סוף יש לך את הכל ואז.... רק מתחיל התור האין סופי לקופה. מזל שמוכרים נקניקיות בדולר וקומבו של שתיה ונקניקיה בשני דולר - זה קצת השכיח את התסכול והכעס (למרות שאכלנו בעמידה כי אלא אם אתה קונה כיסא אין סיכוי שתמצא מקום לשבת).
ההפלגה חזרה הייתה עם השקיעה - היה שווה את התקיעה של השלש שעות באיקאה. מהמזח ישר לסאבווי המצחין וחזרה לבית. אכן תייר בתפוח לעת סוף שבוע.
למחרת ראינו את היורו (משחק בינוני) ובערב מופע של יעל נעים. מידי יום ראשון יש במה מרכזית עם הופעות חיות חינם בסנטרל פארק. מי שלא מכיר אז לא נורא אבל היא שרה יפה מאד ואחרי 3 שירים פקעה סבלנותי והלכתי הביתה.
זהו, עוד שבוע מתחיל. מורידים את בגדי התייר ועולים על המדים של הביזנס כבן המקום.